מה קורה למניות של חברה בע"מ בגירושין?

מה קורה למניות של חברה בע"מ בגירושין?
זוגות רבים מוצאים את עצמם בדילמות ומתמודדים עם אי-הבנה לגבי חלוקת זכויות ומניות שנמצאות בבעלות אחד מבני-הזוג בחברה בע"מ, בין אם מדובר בחברה פרטית ובין אם מדובר בחברה ציבורית.

כך למשל, יש משקל לאופן הערכת שווי החברה, לסוג המניות, ולתקופה שבה הן מוחזקות בידי אחד  מבני-הזוג.

חלוקה על בסיס שווי נכסי ולא של הנכסים עצמם
כאשר מדובר בבני-זוג נשואים, ברירת המחדל היא שחלוקת מכלול הנכסים המשותפים שלהם תיעשה באמצעות מה שנקרא "איזון משאבים" (כך קובע חוק יחסי ממון בין בני-זוג, אלא אם נחתם ביניהם הסכם ממון הקובע אחרת).

המשמעות של "איזון משאבים" היא שמסתכלים על כל אחד מבני הזוג כיחידה בעלת שווי כלכלי נקי, ומנסים להעריך את השווי הכלכלי של כל אחד מהם בתקופת הנישואין  במטרה לייצר איזון או שיוויון כלכלי במועד הגירושין. במידה ויש חוסר איזון/שיוויון, יש לבצע העברת כספים בין הצדדים..

לשם ההדגמה, דמיינו לעצמכם שתי כוסות מים, כאשר האחת מלאה שליש מים ואחת מלאה שני שליש מים. מטרת איזון המשאבים היא בעצם למלא את הכוס הפחות מלאה באמצעות הכוס היותר מלאה, כך ששתיהן יהיו חצי-חצי בדיוק (1/3 ועוד 2/3 זה בעצם 1 וכאשר מחלקים ב-  2 יוצא 1/2 בכל כוס).

במקרים שבהם לצד שמחזיק במניות יש יותר שווי כלכלי אך אין לו כסף נזיל לבצע את האיזון כלפי הצד האחר, יבוצע האיזון באמצעות נכסים שווי-כסף. כך למשל, באמצעות העברת בעלות במניות עצמן לצד האחר. 

כמובן שאם יש כסף נזיל לא בהכרח חייבים להעביר מניות. אפשר גם להעביר נכסים אחרים כל עוד יש בהן כדי לייצר איזון/שוויון כלכלי. למשל,  כלי-רכב, מיטלטלין, חפצי אומנות ותכשיטים, ואפשר להעביר בעלות על נכסי נדלן  באופן חלקי או מלא) וכו'.

מכיוון שמניות הן דבר נזיל שיחסית קל לממש, והשווי שלהן בדרך כלל נמוך ביחס לנכסים משמעותיים אחרים שיש לבני-הזוג, בני זוג יכולים לבצע איזון באמצעות העברה של כמות מדודה של מניות שתאזן במדויק את המשאבים בין בני הזוג המתגרשים.

מניות וניירות ערך אחרים בתיק ההשקעות
כאשר אחד מבני-הזוג מחזיק תיק השקעות, בדרך כלל מדובר בהחזקה של ניירות ערך נסחרים בבורסות, כמו למשל מניות בחברות ציבוריות, ובמצב כזה הסוגיה לכאורה פשוטה, מכיוון שהשווי של מניות בחברה ציבורית היא עניין פשוט נוכח העובדה שקיים שווי שוק מדויק למניות. במציאות זה לא כל-כך מדויק להעריך שווי  מניות לפי שווי השוק הנוכחי מכיוון שהשווי הזה לא בהכרח משקף נתונים כלכליים של החברה אלא יותר נתונים מקרוכלכליים כמו ריבית הפריים במשק, או תקופה שבה שוק ההון סולד ממניות, או תקופה שבה בעלי המניות יותר שוק ההון מתלהב להחזיק מניות, מה שגורם למניות שמחזיק אותו צד לקבל הערכות שווי מוטות.

מניות בחברה פרטית
השווי של מניות בחברה פרטית יותר מורכב. כדי להבין מה השווי של מניות בחברה פרטית יש לנסות להעריך אותה בשיטות שונות: NAV, מכפילים, עסקאות דומות, או DCF. אין צורך להרחיב על כל אחת מהשיטות, אך רק נגיד במפורש ששווי החברה ברוב המקרים לא נקבע על פי הנכסים שברשותה פחות החובות שהיא חייבת, אלא על בסיס הפוטנציאל העתידי שלה, כפי שהוא מתבטא ברווחי החברה כיום.

לדוגמא, אם לחברה אין נכסים אך יש חובות, ומדובר בחברה שנותנת שירותים מרוויחה, הרי שהרווח של החברה הוא לכאורה אינסופי מבחינת שנים עתידיות בתור עסק שהוא עסק חי, ולכן השווי של החברה אשר נגזר מאותו רווח יכול להיות גדול מאוד.

מה קורה במצב שבו לבעל שליטה בחברה פרטית אין מספיק מזומן כדי לשלם לצד האחר בגירושין?
זו שאלה שהתשובה עליה מאתגרת במיוחד. במצב שבו לבעל השליטה בעת הגירושין אין מספיק כספים מזומנים כדי לשלם לצד השני, הוא יצטרך להעביר בעלות במניות מתוך אחזקות-השליטה שלו. המשמעות היא שבפועל יכול להיווצר מצב שבו שני בני הזוג יהיו שותפים באותה חברה באופן שמפצל את השליטה לשני גושי שליטה  קטנים יותר, שיוחזקו בידי אותם שני צדדים מתגרשים.

והסיפור מסתבך אפילו יותר כאשר יש יותר מסוג מניות אחד.

מניות רווחים: מדובר במניות שמקנות לבעליהן זכות לקבל דיבידנד מהחברה. מניות אלה משתתפות ברווחים באופן בלתי מוגבל בזמן או בכמות.

מניות הצבעה: מניות אלה מקנות לבעליהן זכות לשלוט בחברה ולכוון את פעילותה, לרבות הזכות למנות דירקטורים לדירקטוריון החברה.

מניות הון: מניות אלה מקנות לבעליהן זכות לקבל את עודפי הנכסים של החברה בעת פירוקה. לדוגמא החברה מתחילה בתהליך של פירוק, משלמת את כל חובותיה, ולאחר תשלום זה נשאר בקופה מזומן בסכום של מיליון ₪. סכום זה יחולק לבעלי מניות ההון.

במידה ויש מבנה הון משולש שמורכב משלושת סוגי המניות לעיל, לכל סוג מניות תהיה הערכת שווי שונה. במצב כזה, במידה ובן הזוג מחזיק רק סוג אחד או שניים מבין שלושת הסוגים הנ"ל, הרי שיש לבצע הערכת שווי נפרדת לכל אחד מהם.

בפסק דין מעניין מאוד של בית המשפט העליון בר"ע 1681/04 נקבע כי קיימת עדיפות להעביר לאישה שווי מניות ולא את המניות עצמן, מכיוון שעד למועד הגירושין לא היה לה כל יד ורגל בניהול החברה, ואין להפוך אותה לשותפה יחד עם הבעל, דווקא בתקופה שבה הם מבקשים להפריד את יחסיהם, הן ברמה האישית, והן ברמה הכלכלית.

בפסק דין אחר של בית המשפט העליון 19234-11-17 נקבע כי אופן ביצוע הערכת השווי של חברה היה שגוי וכי יש לבצע הערכת שווי חדשה שתיקח בחשבון, בין היתר, גם את רווחי החברה, זכויות כספיות ואחרות שהחברה עתידה לקבל לקוחותיה בעתיד, מצבת הנכסים של החברה, ומוניטין של החברה. הערכת השווי נדרשה על מנת לחשב את חלקה של האישה בחברות שמחזיק הבעל במועד הקרע של סיום הנישואין. אולם, בפסק דין אחר של בית המשפט העליון בתיק מאותה שנה, 19796-09-17 נקבע כי ישנם מצבים שבהם הערכת שווי האופציות לצורך חלוקתן תיקבע לפי שווי החברה בעתיד, במועד המימוש שלהן בפועל, ולא במועד הקרע של סיום הנישואין.

בית משפט לענייני משפחה או לבית משפט לעניינים כלכליים (בית משפט מסחרי)?
הרבה פעמים עולה ביקורת לגבי השאלה באיזה בית משפט מחלוקת כזו צריכה להתנהל? לכאורה מדובר בהליך גירושין ולכן התיק צריך להתנהל בבית משפט לענייני משפחה. עם זאת כשמדובר בעניינים מהותיים הנוגעים לחברה, אפשר לטעון שמחלוקות בעניין הערכת השווי של המניות בחברה הפרטית שייכות לבית המשפט הכלכלי, אשר יודע להעריך את השווי של שליטה מצד אחד ואת השיקולים השונים הקשורים בהערכת שווי מניות מצד שני, כגון התרומה של בעל השליטה, שהוא אחד הצדדים שמתגרש, לעתיד ולרווחיות של החברה.

בפועל כל התיקים כאמור מנותבים לבית משפט לענייני משפחה.

בפסק דין של בית המשפט העליון מיום 18/11/021 (רע"א 6147/21) נקבע כי הסמכות לדון בסכסוכים משפחתיים ביחס לזכויות בחברה יהיו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה גם במקרים שבהם מלכתחילה היו שני בני-הזוג בעלי תפקידים בחברה. כלומר, העובדה שהסכסוך בין בני-הזוג עסק בגרעין הקשה של דיני חברות, ולכן קיימת הנחה לגיטימית כי הוא מצוי בתחום ההתמחות של המחלקה הכלכלית, לא גברה על העובדה כי הסכסוך כולו נבע מעצם המשבר ביחסים שבין בני-הזוג.

מתגרש/ת ורוצה לשמור על הבעלות בחברה? צור/י קשר היום לקבלת יעוץ והצעת מחיר!