פסק דין לטובת עובדי חברה לתשלום זכויותיהם

לאחר עזיבתו את החברה, התובע 1 גילה להפתעתו הרבה כי החברה חייבת לתובע כ-18,000 ₪ מכיוון שלא הועברו תשלומים לחברת "כלל ביטוח", קופת הגמל של התובע 1. או אז סקר התובע 1 את תלושי המשכורת שלו וגילה כי ממשכורתו החודשית נוכו כספים לטובת קופת הגמל. עם זאת, כספים אלה מעולם לא הועברו לקופת הגמל!

לאחר עזיבתה של התובעת 2 את החברה, היא החלה באופן מיידי לעבוד במקום עבודה חדש בחודש באוקטובר 2015. בסוף אותו חודש עבודה, כאשר קיבלה את תלוש המשכורת מאותו מקום עבודה חדש, גילתה להפתעתה כי מקום עבודתה החדש לא מפריש כספים לקופת הגמל שלה, מכיוון שקופת הגמל נחשבה ללא פעילה. או אז גילתה כי הכספים אשר נוכו מתלוש המשכורת שלה בעת עבודתה בחברה המעבידה לצורך הפקדה בקופת הגמל, לא הועברו לקופת הגמל, ללא ידיעתה – ובדומה למצב של התובע 1.

הפרשות אלה נתבעו מהחברה המעסיקה, ולסכומים אלה נוספה גם תביעה לפיצויים עבור אובדן הריביות המשוערות לתשואת הקרן, שכן הכסף מעולם לא נכנס לקופת הגמל.

בנוסף, נוכחה התובעת 2 לדעת, כי המעסיק החדש מחויב לשלם לה הפרשות לקופת הגמל רק לאחר חצי שנה, כאילו היא עובדת חדשה ללא קופת גמל פעילה.

בנוסף, שני התובעים תבעו פיצויים בעבור עגמת הנפש שנגרמה להם.

בתביעה התבקשה "הרמת מסך" כנגד החברה – פעולה אשר מטרתה להתעלם מההפרדה המשפטית בין החברה לבין בעלי החברה, על מנת להגיע לנכסים של בעלי החברה ולכיסו הפרטי. פעולה זו נעשית במצב שבו החברה נמצאת במצב של "חדלות פרעון" – מצב שבו החברה לא יכולה להחזיר את חובותיה.

לחברה הנתבעת היה בעלים אחד, אשר הפר את חובת תום הלב כלפי התובעים כשגרם לחברה לא להעביר ביודעין ובכוונה תשלום עבור קופת הגמל שלהם, תשלום אשר נוכה ממשכורתם של התובעים. בעל החברה הציג בעיני התובעים עובדה מוגמרת כי הכספים הועברו כדין, והואיל בטובו לגלות מעשיו לתובעים רק כשהללו הפסיקו לעבוד אצלו.

הפרות בוטות אלו מהוות שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה, ועילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיובו האישי של בעל החברה במלוא חובות החברה המעסיקה שבבעלותו.

לצורך התביעה, היו יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי, אשר נאמרו במקרה זהה:

"אלה הם דברים חמורים ביותר. לא זו בלבד שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד ... אלא שהוא מגדיל עשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה - זגורי, פד"ע יג' 171, 181-180 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה - עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך." (ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, בעמ' 13 (פורסם בנבו, 2003)).

משכך, התבקש בית הדין הנכבד להרים את מסך ההתאגדות שבין בעל החברה לבין החברה עצמה, ולחייבו באופן אישי, יחד ולחוד, בגין פעולותיה ומעשיה אשר נבעו למעשה מרצונו ומעשיו.

פסק הדין ביטא פשרה בין הצדדים אשר מבטאת הכרה בכך שלא ניתן להתעלם ולהתגונן מפני תביעה שכזו כאשר נגרם עוול לעובדים כאשר המעסיק מנכה תשלומים ממשכורתם באופן חוקי אך משלשל את התשלומים הללו לכיסו.

להלן פסק הדין מבית הדין האזורי בתל אביב: